הכ"ד העוסקת בסוגיית רכיבי העבירה של הפרת סימן מסחר והשוואה לדין האנגלי

א.        כתב האישום וטענות הנאשם

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת טובין הנושאים סימן מסחר רשום ללא היתר כדין לצורכי מסחר לפי סעיף 60(א)(4) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש] תשל"ב - 1972 (להלן: פקודת סימני המסחר). על פי עובדות כתב האישום, חברת Louis Vuitton  (להלן: לואי ויטו) הינה בעלת סימני מסחר רשומים. בכתב האישום נרשמו מספרם של סימני מסחר שונים ובמהלך שמיעת הראיות בתיק נתברר שהמספרים שנרשמו בכתב האישום שגויים. על כן, המאשימה הגישה לתיק בית משפט את סימני המסחר הרלוונטיים (ת/16) ואשר נושאים את המספרים הבאים: 113354, 113356, 113358, 172978, 178012, 178004, 178009, 242136. הנאשם לא התנגד להגשתם של סימני המסחר האמורים. כמו כן, חברתBillabong  (להלן: בילבונג) הינה בעלת סימני מסחר רשומים 65220 ו-65283. בתאריך 13.10.10, בשעה אחת או בסמוך לכך, בדוכן בשוק הנייד בעיר רמלה, החזיק הנאשם לשם מסחר, מוצרים שלא יוצרו על ידי בעלות סימני המסחר אך נשאו את סימנן המסחרי כדלקמן:

א.         31 ארנקים שנושאים את סימן המסחר של חברת בילבונג.

ב.          48 צעיפים הנושאים את סימן המסחר של חברת לואי ויטו.

2.         הנאשם כפר בכתב האישום וטען כדלקמן:

א.      לגבי הארנקים - ביום 13.10.10 אכן היה לו דוכן בשוק ברמלה שבו מכר את מרכולתו, אך לא מכר את הארנקים.

ב.       לגבי הצעיפים - אכן מכר את הצעיפים בדוכן באותו היום, אך באותה עת לא הכיר את המותג שנקרא "לואי ויטו" וגם לא את סימני המסחר הרשומים שלו. בנוסף, על הצעיפים היתה תוית הנושאת את שמו של יבואן בישראל,  ולכן לא ידע ולא היתה לו האפשרות לדעת שהוא מבצע עבירה של הפרת סימן מסחר עת שמכר את אותם צעיפים.

ב.         מבנה העבירה של החזקת טובין לפי סעיף 60(א)(4) לפקודת סימני המסחר

3.         בטרם שאעבור לדון בטענותיו של הנאשם ובמארג הראיות שהובא בפני, מן הראוי להבהיר את מבנה העבירה הפלילית שבה עסקינן. סעיף 60(א) לפקודת סימני המסחר, קובע כדלקמן:

"60.      (א) העושה אחד מאלה דינו - מאסר שלוש שנים, או קנס פי שבעה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - חוק העונשין):

(1)        מסמן לשם מסחר, ללא רשות בעל הסימן או מי מטעמו, סימן מסחר רשום או חיקויו על טובין שלגביהם נרשם הסימן בפנקס, או אריזה של טובין כאמור, ועלול להטעות בכך אדם אחר;

(2)        מייבא לשם מסחר, בלא רשות בעל הסימן או מי מטעמו, טובין או אריזתם שסומנו בסימן מסחר הרשום בפנקס לגבי אותם טובין או בחיקוי של סימן כאמור, והסימן עלול להטעות אדם אחר; ואולם, הוראות פסקה זו לא יחולו לגבי טובין שסומנו בהרשאת מי שהוא בעל הסימן בארץ שבה נעשה הסימון;

(3)        עוסק במכירה, בהשכרה או בהפצה של טובין שסומנו או יובאו לישראל בניגוד להוראות פסקאות (1) או (2), או מוכר, משכיר או מפיץ טובין כאמור, בהיקף מסחרי;

(4)        מחזיק טובין שסומנו או יובאו לישראל בניגוד להוראות פסקאות (1) או (2), לשם מסחר בהם."

4.         סעיף 60(א)(4) מפנה ללשון סעיפים קטנים (1) ו-(2). יוצא מכך, שהיסוד העובדתי לעבירה נשוא כתב האישום מורכב מהרכיבים הבאים:

א.      מחזיק טובין או אריזה של טובין;

ב.       לשם מסחר;

ג.        הטובין המוחזקים הם סימן מסחר רשום או חיקויו;